התמונה הנ"ל צולמה על ידי אוהד צויגרנברג ופורסמה בידעות אחרונות. מוצג מוזיאון הטבע שבירושלים. 30 ביוני 2018.
בחרתי דווקא בתמונה הזאת כי אני מתחברת לנושא של הטבע ובעיקר לבעלי חיים, זאת תמונה שעוררה בי סקרנות.
בחרתי דווקא בתמונה הזאת כי אני מתחברת לנושא של הטבע ובעיקר לבעלי חיים, זאת תמונה שעוררה בי סקרנות.
התמונה המוצגת צולמה על ידי גילי בניטה בין השנים 2017-2018. בחרתי בתמונה הזאת כי היא מכוונת לנושא בו אני מעמיקה לאחרונה. שמעתי על עמותת "הצל ליבו של ילד" מאתר האינטרנט "יוטיוב" שם יוטיוברית ישראלית שיתפה כי לבנה יש מחלת לב. העמותה טיפלה בו ולאחר מכן אותה יוטיוברית בחרה לטוס לאפריקה לתעד את הנעשה שם. בנוסף לכך נושא הרפואה מאוד נוגעים בי ומעניינים אותי.
תמונה זו צולמה על ידי מארק ישראל סלם ב12 באוגוסט 2018. בחרתי בתמונה זו כי לדעתי יש בה הרבה שקט, שלווה, טבע ומשפחה. אלו ערכים שאני מאוד מתחברת אליהם.
הצילום שבחרתי הוא צילום חדשותי מכיוון שהוא צולם ברגע התרחשותו בטנזניה. הוא מדיום שוט, של אמא ובת הנמצאות במוקד התמונה פניהן מודאגות הגורם שמפריד בינהן הוא סורגי מיטת בית חולים שאליהן קשור בלון סגול מטושטש שיצא ממנו רוב האוויר ייתכן אפילו שזו כפפה של בית חולים הבלון המרוקן יחד עם מבע פניהן של המצולמות יוצר תחושה של עליבות ועצבות. מבטה של האם אינו ממוקד והוא חורג ואפילו שובר את גבולות התמונה זהו מבט לעבר עתיד לא ברור ושאלת עתיד הבת מבחינה אינטרטקסטואלית התמונה מתכתבת עם שני נושאים עיקריים יחסי אימהות והבנות ויחסי מדינות העולם השלישי עם מדינות מתקדמות יותר בשני הנושאים הללו המכנה המשותף הוא שיש יחסי תלות בין הבת לאמא ובין טנזניה למדינות מתפתחות ההבדל בין השניים הוא שבעוד שמדינות העולם המערבי מתפרנסות מאוצאות הטבע בטנזניה ולכן מפצות אותה בגין מצבה הכלכלי, הרי שהמחויבות של האמא לבת נובעת מקשר דם ואהבה. ייתכן שגם היא נושאת רגשות אשמה על מחלת הלב של ביתה.
דונוטציה אמא ובת זו לצד זו הבת במיטת בית חולים והאמא תומכת בה
קונוטציה יחסי אמהות ובנות האמא מזינה את הילדה ומצד שני מעבירה לה מטען גנטי ורגשי.
מיתוס התפוח המורעל של שלגיה הבלון הסגול דומה לתפוח המורעל של שלגיה העומד בבסיס מערכת היחסים בין אמהות לבנות המסרים שאמהות מעבירות לבנות הם בהרבה מקרים מסרים רעילים שעטופים בחזות מתקתקה אמהות מעבירות לבנות את רגשות האשמה והתסביכים של המין הנשי ושלהן באופן אישי בין אם מדובר בנשים בחברה המערבית או במדינות מתפתחות. יכול להיות שמחלת הלב של הילדה היא גם סימבולית למחלה של מדינות מתפתחות שנותנות משאבים לקויים לאזרחים החיים בהם.
הצילום שבחרתי הוא צילום חדשותי מכיוון שהוא צולם ברגע התרחשותו בטנזניה. הוא מדיום שוט, של אמא ובת הנמצאות במוקד התמונה פניהן מודאגות הגורם שמפריד בינהן הוא סורגי מיטת בית חולים שאליהן קשור בלון סגול מטושטש שיצא ממנו רוב האוויר ייתכן אפילו שזו כפפה של בית חולים הבלון המרוקן יחד עם מבע פניהן של המצולמות יוצר תחושה של עליבות ועצבות. מבטה של האם אינו ממוקד והוא חורג ואפילו שובר את גבולות התמונה זהו מבט לעבר עתיד לא ברור ושאלת עתיד הבת מבחינה אינטרטקסטואלית התמונה מתכתבת עם שני נושאים עיקריים יחסי אימהות והבנות ויחסי מדינות העולם השלישי עם מדינות מתקדמות יותר בשני הנושאים הללו המכנה המשותף הוא שיש יחסי תלות בין הבת לאמא ובין טנזניה למדינות מתפתחות ההבדל בין השניים הוא שבעוד שמדינות העולם המערבי מתפרנסות מאוצאות הטבע בטנזניה ולכן מפצות אותה בגין מצבה הכלכלי, הרי שהמחויבות של האמא לבת נובעת מקשר דם ואהבה. ייתכן שגם היא נושאת רגשות אשמה על מחלת הלב של ביתה.
דונוטציה אמא ובת זו לצד זו הבת במיטת בית חולים והאמא תומכת בה
קונוטציה יחסי אמהות ובנות האמא מזינה את הילדה ומצד שני מעבירה לה מטען גנטי ורגשי.
מיתוס התפוח המורעל של שלגיה הבלון הסגול דומה לתפוח המורעל של שלגיה העומד בבסיס מערכת היחסים בין אמהות לבנות המסרים שאמהות מעבירות לבנות הם בהרבה מקרים מסרים רעילים שעטופים בחזות מתקתקה אמהות מעבירות לבנות את רגשות האשמה והתסביכים של המין הנשי ושלהן באופן אישי בין אם מדובר בנשים בחברה המערבית או במדינות מתפתחות. יכול להיות שמחלת הלב של הילדה היא גם סימבולית למחלה של מדינות מתפתחות שנותנות משאבים לקויים לאזרחים החיים בהם.
התמונה שצילמתי הינה צילום מגזיני. צילום מגזיני זהו צילום מוזמן שבו הצלמים מתכננים את ימי הצילום. בדרך כלל צילום מגזיני מכוון להעביר מסר מסויים.
בצילום ניתן לראות נער שהוא במרכז התמונה ומאחוריו טבע, הרים.
בתמונה ניתן להבחין כי הנער מתבונן בנוף, ישנם צבעים בולטים בתמונה: כחול ירוק ואדום. התמונה מצולמת מזווית של L.S .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה